בישראל נהוג לקבור את המת לפי ההלכה היהודית. מקום הקבורה נקבע לפי רישום אחרון של המנוח במשרד האוכלוסין. בעיר זו יקבר, ללא תשלום, כנהוג בחוק. המוסד לביטוח לאומי יממן את הוצאות הלוויה ויעביר תשלום לחברת קדישא, המנהלת את כל בתי העלמין היהודיים בישראל ודואגת לפנות, לטהר ולקבור את המת. להלכה היהודית מספר אפשרויות קבורה:

קבורת רמה: קבורה המתבצעת במבנה רב קומות, המיועד לכך, כאשר בכל קומה ישנה אפשרות להביא את המת לקבורת שדה או קבורה זוגית/משפחתית. על פני משטח קבורה אופקי, אותו הכינו מבטון והוא נתמך על ידי עמודים ועליו כמות גדולה של עפר המחוברת להר. שיטת קבורה זו דומה מאוד לקבורה הנהוגה בישראל מיום הקמתה, קבורת השדה, רק שבצורה זו מנצלים יותר קרקע ויכולים להיות מספר מפלסי קבורה, אחד מעל השני והמרחקים בין קבר לקבר קבועים מראש, בדיוק לפי המרחקים בקבורת שדה.

קבורת שדה: משטח אופקי בקרקע האדמה בו מכינים מראש קברים מסודרים אחד ליד השני, במרחקים קבועים. שיטה זו מקובלת ונהוגה בישראל מיום הקמתה ובכלל בדורות האחרונים. לאחר שמקזזים את שטחי הדרכים. מבני הציבור והמרחקים בין הקברים, בשיטה זו ניתן לקבור 280 נפטרים לדונם נטו.

קבורה זוגית/משפחתית: קבורה המתבצעת בעומק הקרקע, כאשר קורים את הקבר לפי עומק מוגדר בהלכה. הנפטר הראשון מוטמן בתחתית הקבר אותו יכסו באבני גולל ועפר ועל גביו ייטמן הנפטר השני. בעצם מדובר על קבר שדה אחד ובעומק כפול. קבורה זו נהוגה בישראל לבני זוג.

קבורת סנהדרין: מתבצעת בתוך אולמות קבורה שנבנו על פי חוקי ההלכה היהודית, בה מוכנס המנוח לתוך כוך מיוחד אופקי, כדוגמת קבורת הסנהדרין. קברים אשר התגלו בשכונה סנהדריה בירושלים ובאזורים שונים בארץ.

קבורת על: קבורה זו מתבצעת בקבר שבו כבר קבור מנוח אחד. החברה מוציאה את פלטת המצבה וחופרת עד לשכבת הגולל המכסה את המנוח, בהפרדה נכונה ולפי חוקי ההלכה, מכניסים את המנוח הטרי מעליו. בשום מקרה לא מגיעים למגע עם המנוח הראשון ולא חושפים את גופתו.